דיסגרפיה- קשיי כתיבה

מהי דיסגרפיה?


דיסגרפיה מתייחס לכל מיני סוגים של הפרעות כתיבה. מהלך הכתיבה כולל תהליך קוגניטיבי מורכב ורב-שלבים. פגיעות שונות בתהליך זה מולידות דיסגרפיות שונות, וטיב הדיסגרפיה נקבע על ידי השלב המסוים בתהליך זה אשר בו חלה הפגיעה, כך שכל דיסגרפיה מתבטאת בסוג שונה של טעויות במהלך הכתיבה:

 

  • פגיעה במסלול הלקסיקלי עלולה לגרום לדיסגרפיית שטח, העשוייה להתבטא בטעויות רגולריזציה (כמו כתיבת "רוש" במקום "ראש")
  • פגיעה במסלול הסב-לקסיקלי עלולה לגרום לדיסגרפיה פונולוגית, העשוייה להתבטא באי-יכולת לכתוב מילים לא מוכרות
  • פגיעה בבאפר הגרפמי-פונמי עלולה לגרום לדיסגרפיית נגלקט, העשוייה להתבטא בהשמטת אותיות או החלפתן בתחילת מילים או בסופן ועוד.


דיסגרפיה יכולה להיות מלווה בדיסלקציה, אך לא בהכרח. הלקות יכולה להיגרם כתוצאה מליקוי נוירולוגי/מוטורי, בנוסף היא עלולה להיות התפתחותית/נרכשת. בשלל מקרי הדיסגרפיה, תהליך הכתיבה דורש השקעת אנרגיה גבוהה, התמדה וזמן יקר. דיסגרפיה מהווה בעיה מאוד מגבילה ומשפיעה על תפקודי הלמידה בשלבים השונים: מבית הספר היסודי והלאה וכן בעלת השלכות נרחבות על תפקוד לימודי, חברתי ותקשורתי.


בהמון מקרים מתפתח קושי משמעותי ברכישת הישגים אקדמיים/ביצוע תפקודים יומיומיים שקשורים בכישורי כתיבה. הבעיות הנפוצות שנגרמות עקב דיסגרפיה כוללות קושי בהבעת רעיונות, לעיתים התלמיד שוכח מה רצה לרשום במקור מכיוון ותשומת ליבו מוקדשת למאמץ לזכור דברים אחרים (כגון, באיזו צורה להחזיק את העיפרון). קיים גם קושי להשלים את עבודות הכיתה, שיעורי הבית ואף קושי למקד את הקשב. ניתן לחלק את הדיסגרפיות לשני סוגים עיקריים: דיסגרפיות מרכזיות ודיסגרפיות פריפריאליות.

 

  • דיסגרפיות מרכזיות: דיסגרפיות שמקורן פגיעה באחד השלבים המרכזיים של התהליך הקוגניטיבי שאחראי לכתיבה.
  • דיסגרפיות פריפריאליות: דיסגרפיות שמקורן פגיעה בשלבים הפריפריאליים של התהליך הקוגניטיבי אשר אחראי לכתיבה.


כיצד מאבחנים דיסגרפיה?


עקב כך שכל סוג של דיסגרפיה מתבטא בקשיים בכתיבת סוגים שונים של מילים, האבחון צריך להכיל מטלות כתיבה שונות המבדילות בין סוגי מילים שונות, כתיבה באמצעים שונים. מטרתו של האבחון הדידקטי היא לאבחן לקויות למידה כגון דיסלקציה, דיסגרפיה ודיסקלקוליה. כמו כן, יש לאפיין ולבדוק את היכולות ואת הקשיים בלמידה בתחומים כגון - קריאה, כתיבה, הבעה בכתב ובעל-פה, מתמטיקה ושפה זרה - ואת המנגנונים שעוזרים ללמידה זו לצורך תכנון הטיפול. בעקבות ביצוע האבחון הדידקטי חשוב לערוך תכנית טיפול וקידום לתלמיד (באמצעות הוראה מתקנת-מקדמת) וגם ניתנות המלצות להקלות והתאמות במבחנים. אבחונים אלו מבוצעים על ידי מאבחנים דידקטיים (שהוסמכו על ידי משרד החינוך, ובידם רישיון כתוב לעסוק בכך) ואצל פסיכולוגיים חינוכיים (שהוסמכו על ידי משרד הבריאות, ובידם רישיון כתוב לעסוק בכך).


טיפול בדיסגרפיה


חובה שהטיפול יותאם לסוג הדיסגרפיה שאובחנה, בדרך כלל טיפול בליקוי למידה נעשה על ידי מורה להוראה מתקנת או קלינאי/ת תקשורת ובמקרה של בעיה מוטורית על ידי מרפא/ה בעיסוק. קיימת אפשרות לשיפור הלקות הספציפית (קריאה, כתיבה, חשבון) על ידי שיפור התיאום בין האיברים הפועלים (עיניים, ידיים ואברי הדיבור). התרגילים מפעילים ישירות את האיברים והמערכות שמעורבים בפעולה המבוקשת. כאשר מדובר בליקויים מוטוריים קלים עד בינוניים, ניתן לשפר את יכולות התלמיד בתחום של הכתיבה. לדוגמא: לאחוז טוב יותר את העט, לשפר את אופן כתיבת האותיות, צורתן, גודלן ולארגן טוב יותר את מרחב הדף. אם זאת, אימון אינטנסיבי בכתיבה יכול להפוך לדבר מעיק עבור הילד ולכן טוב יותר להפנותו להשתמש באמצעים שונים כמו מחשב.


לחילופין, אם מדובר בבעיה בתחום החשיבה ניתן להפנות את הילד למורה מקצועי, כדי שילמד את אסטרטגית החשיבה וארגון הכתיבה. לדוגמא: הוראה מתקנת הינה הוראה בגישה מיוחדת שמיועדת לתלמידים לקויי למידה ו/או לתלמידים מתקשים. התהליך מתקדם בסיוע במציאת דרכים ושיטות ללמידה יעילה ופיתוח כלים להתמודדות אישית ומכוון ישירות לצרכי התלמיד כדי שיוכל לנצל את כושרו ואת ידיעותיו ויתפקד בצורה הטובה ביותר במסגרת הלימודית. חשוב גם לחזק את דימויו העצמי ותחושת המסוגלות שלו. הוראה מתקנת מתקיימת לרוב על בסיס שבועי (מספר הפגישות בשבוע משתנה בהתאם לצרכיו של הלומד).


ישנן שיטות שונות ומגוונות לטיפול בדיסגרפיה וכן שיטות טיפול אלטרנטיביות. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שאסור להתייאש וצריך להתמיד בטיפול ולא פחות חשוב לעודד את הילד בכל התהליך.

 

 

אנו עובדים בשיתוף עם מרכז תמר לאבחון לקויות למידה ומציעים לתלמידינו הנחות באבחונים.